בעידן האינטרנט נראה כי אפשר לומר כל דבר לכל אחד בכל עת, האומנם? האם אנו באמת יכולים לבקר עובדי ציבור שאינם פועלים כראוי לטעמנו ולומר להם או על גלי האתר, את מה שאנו חושבים או שאנו חשופים לאיום של הגשת כתב אישום כנגדנו באשמת "העלבת עובד ציבור"?
האם עובדי הציבור חסינים כנגד ביקורת, או אמירה ישירה משום שבניגוד לכל אזרח אחר אותם אסור "להעליב?" ובעצם מדוע? האם סעיף חוק זה מתאים לתקופתנו? בשנה האחרונה שב ועולה שוב ושוב הביטוי "העלבת עובד ציבור", לעיתים, לאחר שנעשה בו שימוש בהקשר הולם וראוי, ולעיתים, כאיום וככלי ניגוח בין טוקבקיסטים ברשתות חברתיות. איך הולכים בין הטיפות ה"מעליבות" בעידן האינטרנט, כאשר מחד, חופש הביטוי ומצד שני, האיום האפשרי בהעמדה לדין?
מה היא "העלבת עובד ציבור?
סעיף 288 לחוק העונשין התשל"ז-1977, קובע: "המעליב בתנועות, במילים או במעשים, עובד ציבור, או דיין או פקיד של בית דין רבני או חבר ועדת חקירה לפי חוק וועדות חקירה, התשכ"ט-1968, כשהם ממלאים תפקידם או בנוגע למילוי תפקידם, דינו מאסר 6 חודשים". לכן, ניתן להבין שמטרת חוק זה היא לספק הגנה לעובד הציבור במילוי תפקידו ולמנוע ביטוי השפלה, ביזוי או פגיעה בכבודו של עובד הציבור, בקשר למילוי תפקידו.
זוהי לשון החוק, אבל מה זה בעצם אומר לגביך?
על מנת להבין, נרחיב את המושגים:
מהי "העלבה" ?
- "העלבה" איננה נתפשת רק כעלבון מילולי, אלא אף פגיעה בדרכים אחרות, כתנועות ומעשים שאינם בהכרח מלווים באמירה מילולית.
- אין צורך להוכיח כי העובד נעלב (בפועל) מקיומם, אלא די במעשה ההעלבה לכשעצמו.
- העמדה לדין באשמת "העלבת עובד ציבור" תתבצע רק אם דברי ההעלבה נאמרו בפני עובד הציבור, או שנאמרו בנסיבות בהן סביר להניח, כי הדברים יגיעו לידיעתו של עובד הציבור והמעליב היה מודע מראש לאפשרות זו.
מיהו "עובד ציבור" ?
לשון החוק קובעת כי עובד ציבור הינו אחד מהבאים:
- עובד המדינה, לרבות חייל או שוטר
- עובד רשות מקומית או משרד ממשלתי כגון מורה או מנהל בית ספר
- עובד המוסד לביטוח לאומי
- כגון פקח חניה, או כל פקח עירוני אחר
- עובד בנק ישראל
- נושא משרה או תפקיד על פי חיקוק, בין במינוי, בין בבחירה ובין בהסכם, אף אם איננו אחד מעובדי הציבור המנויים בפסקאות (1) עד (9)
- דירקטור מטעם המדינה בחברה ממשלתית, בחברה בת ממשלתית או בחברה מעורבת, כמשמעותן בחוק החברות הממשלתיות, תשל"ה-1975, וכן עובד של חברה כאמור או אדם המועסק בשירותה"
ברמה האישית לדוגמא, הרבה מאתנו נתקלים בפקח חניה חצוף שעושה את עבודתו בצורה שאינה ראויה, תוך שהוא מעליב אותנו או מרים את הקול, מדוע שיהיה הוא בעל חסינות? וברמה ציבורית, לדוגמא, כאשר אנו רוצים להעביר ביקורת נוקבת כנגד ראש המועצה, או ראש העיר מדוע עלינו להיזהר במילותינו. לא מדובר בעבירה בוטה של איום, או תקיפה כי אם במשהו ערטילאי יחסית: "העלבה".
העלבת עובד ציבור VS חופש הביטוי?
הנה הדילמה המעניינת: איך עולה חוק זה בקנה אחד עם חופש הביטוי, שהרי אנחנו חיים בעידן דמוקרטי ותקשורתי?
החדשות הטובות הן שבית המשפט העליון קבע כי "יש לצמצם את הנורמה הפלילית של "העלבת עובד ציבור" למצבים חריגים וקיצוניים בלבד של העלבה, שמתקיים בה מבחן הודאות הקרובה לפגיעה ממשית ביכולת התפקוד של עובד הציבור, בהשלכתו על השירות הציבורי כולו.".
ולכן, על מנת למנוע שימוש בכל מקרה בו עולה החשד להעלבת עובד ציבור, לפני ההעמדה לדין, תשאלנה שאלות מסוימות.
להלן מספר דוגמאות:
- חומרת האמירה – האם האמירה נמצאת במדרג גבוה של ביטויים פוגעניים?
- הישנות האמירה – האם מדובר באמירה חד-פעמית או ברצף של אמירות מבזות?
- מטרת האמירה – ביקורת או ביזוי לשמו?
- אמיתות האמירה לכאורה – טענת "אמת דיברתי" יכולה להוות סיבה להקלה, אבל איננה מהווה הגנה מפני אחריות פלילית.
- נסיבות האמירה – פרסום ברבים (רשתות חברתיות וכן הלאה) מהווה נסיבה מחמירה.
- הלך הרוח של המעליב – האם האמירה ספונטנית או מתוכננת מראש. אם ההעלבה תוכננה מראש, מדובר בנסיבה מחמירה.
- הרקע ה"כללי" לאמירה – האם האמירה נאמרה, למשל, כתגובה לאמירה מעליבה של עובד הציבור.
ממה שפירטנו, בית המשפט מתווה כלים בכדי להגן עליך האזרח הקטן, כך שמצד אחד תוכל לומר את דעתך מבלי שתיחשף לכתב אישום בגין "העלבת עובד ציבור" ומנגד עובדי הציבור יוכלו לבצע את עבודתם מבלי שיהיו חשופים להתנהגות שאינה הולמת מצד האזרחים. יחד עם זאת, נראה כי בימנו כאשר הזכות לחופש הביטוי תופסת מקום בכורה גם אל מול זכויות אחרות, יש להעמיד למבחן ציבורי ולמבחן הפסיקה את סעיף החוק הנ"ל אך חשוב לדעת שבכל מקרה, באם הואשמת בעבירה שכזו, החוק מאפשר הגנות רבות אותן בתי המשפט הרחיבו בהרבה מאוד פסקי דין. ייעוץ טוב מעו"ד פלילי המתמחה בתחום, עשוי לחלץ אותך מכתב אישום.
