רק לפני מספר חודשים הרשתות החברתיות הוצפו בפרסומים אודות פרשת הקטינות ואייל גולן (כאשר לבסוף לא הוגש כלל כתב אישום כנגדו). למרות שהוטל צו איסור פרסום על זהותו של אייל גולן על ידי בית המשפט, תמונתו הציפה את הרשתות החברתיות וזהותו נחשפה צ'יק צ'ק.

צו איסור הפרסום נותר ריק מכל תוכן, חסר כל שיניים, ונותרה השאלה – מה התועלת בצו איסור פרסום בעידן האינטרנט?

אבל קודם כל – מהו צו איסור פרסום?

החוק מקנה לבתי המשפט את הסמכות לאסור על פרסום פרטים מתוך חקירת משטרה, לרבות שמו של החשוד, אשר טרם הוגש כתב אישום בעניינו. ואף לאסור פרסום שמו של נאשם לאחר שהוגש נגדו כתב אישום ולעיתים אף לאחר ההרשעה. כן יכול בית המשפט להטיל איסור פרסום על חלק מהפרטים המזהים בתיק ועל שמם של קורבנות עבירה או עדים. לעיתים יכלול איסור הפרסום גם דיון בדלתיים סגורות בהתאם לקריטריונים שנקבעו בחוק.

מפר הצו לאיסור פרסום עלול לשאת הן בסנקציה פלילית והן בסנקציה אזרחית:

בפן הפלילי, בית המשפט רשאי להטיל עונשים על מפר הצו, תחת פקודת ביזיון בית המשפט, אשר יכולים להגיע לכדי מאסר בפועל. בנוסף, פרסום שם החשוד בניגוד להוראת הצו מהווה עבירה פלילית בפני עצמה, אשר לצידה עונש שנת מאסר.

בפן האזרחי, החשוד אשר שמו פורסם בניגוד להוראות הצו, רשאי לתבוע פיצויים נזקיים מאת מפר הצו.

באילו מקרים יינתן צו איסור פרסום?

בית המשפט ייתן צו איסור פרסום על פי שיקול דעתו, כאשר הוא סבור כי יש בפרסום כדי לגרום לחשוד נזק חמור, לרבות נזק לשמו הטוב ולפרטיותו, או כדי להזיק למהלך החקירה התקין, באופן אשר גובר על העניין הציבורי במקרה.

צו איסור הפרסום לפני עידן האינטרנט, ואחריו – מה השתנה?

כאשר בית המשפט מטיל על פרט מפרטי חקירה צו איסור פרסום, צו זה חל על הכל –הן על כלי התקשורת, והן על אנשים פרטיים.

עד לא מזמן, בעידן של לפני האינטרנט, כלי התקשורת היו היחידים בעלי הכוח לפרסם מידע לציבור הרחב, אם באמצעות הטלויזיה, הרדיו או העיתונות המודפסת. במקום בו הוטל צו איסור פרסום, ואחד הגופים היה מפר את הצו, היה קל מאוד להטיל על אותו גוף סנקציה.

עם זאת, עם כניסתן של הרשתות החברתיות לעולמינו, כגון פייסבוק, אינסטגרם, וואטס אפ, טוויטר וכדומה, השתנו פני הדברים: בעוד קל מאוד לאכוף את החוק על כלי התקשורת, לא כך בהקשר של אנשים פרטיים, אשר מעבירים מידע מאחד לשני ברשתות החברתיות.

כך מצאנו את עצמנו במצב אבסורדי, בו בחדשות מדברים על "זמר מפורסם", וברשתות החברתיות מדברים על איל גולן. יתרה מכך, לעיתים המשטרה מוציאה החוצה שמו של חשוד, עוד בטרם העבירה הודעה למשפחתו, ולאחר פרסום ראשון מאוד קשה לעצור את הגלגל. אולם ניתן מיד עם היוודע דבר המעצר ל"הקדים תרופה למכה" ולהגיש ביוזמת עו"ד המייצג בקשה לאיסור פרסום. חשוב לדעת כי לאחרונה תוקן החוק באופן שביממה הראשונה למעצר יש איסור פרסום על שמו של עצור.

הקושי באכיפת צו איסור הפרסום בעידן האינטרנט

הקושי טמון בלשון "פרסום": מהו פרסום בעולם בו אדם מעביר לכמה חברים מידע, והם מעבירים לעוד כמה חברים את אותו המידע וכן הלאה? האם זהו פרסום? האם כל אחד מאותם אנשים הוא מפרסם? האם אדם אשר בסך הכל לחץ על כפתור "share" או "like" עלול להיות נתון לסנקציה פלילית ואזרחית? ומה אם אותו אדם נמצא במדינה רחוקה? ומאין המשאבים לאכיפה טכנולוגית מורכבת ואינסופית שכזו?

האם קיים פתרון?

השינויים הטכנולוגיים אשר התרחשו בשנים האחרונות היו מהירים וקיצוניים, ואין ספק כי מערכות החוק נתפשו עם "המכנסיים למטה".

לעת זו, על אף הצעות חוק יצירתיות העומדות על הפרק, פתרון יעיל ומוחלט אינו נראה באופק. החקיקה הולכת לכיוון יותר "ריאליסטי", במסגרתו צו איסור פרסום יינתן רק במצבים בהם הוא אכן ניתן לאכיפה באופן אפקטיבי.

למרבה הצער, המדובר בפשרה שאינה מספיקה. יש לקוות כי רשויות החוק יצליחו להדביק את הקצב של התפתחות הטכנולוגיה, באופן אשר יבטיח את הזכויות של החשודים ואת כבודם בצורה ראויה.

משרד עו"ד אורית חיון מתמחה בפלילים ובעל ניסיון רב שנים בתחום. במידת הצורך, פנו אלינו לקבלת ייעוץ משפטי ונשמח לסייע.